שוב אני מוצאת את עצמי כותבת על נושא שלא קשור לבלוג דרושים, אבל אני פשוט חייבת. כפי שאתם יודעים, אני עובדת באתר AllJobs, האתר שמרכז את כל מודעות הדרושים בארץ. בחודש דצמבר האחרון, העתיקו את המשרדים ממתחם הבורסה שברמת גן לא.ת פולג שבנתניה. בחודשים האחרונים לא הייתה לי כל בעיה להגיע – נכנסתי לרכב, התנעתי ויצאתי לדרכי מרמת גן. היום, הדרך הרבה יותר קשה ולצערי איני יכולה להגיע עם הרכב מנס ציונה לנתניה – 100 ק"מ ביום!!! לכן, מצאתי את עצמי נעזרת בשירותי רכבת ישראל.
אני זוכרת את הנסיעה ברכבת מתקופת לימודי הפסיכומטרי ביואל גבע, סניף תל אביב. בתקופה הזו, גרתי אצל ההורים בראש העין. עליתי בבוקר על הרכבת לתל אביב וחזרתי באותה דרך ברכבת. לא היו עיכובים, לא היו שיבושים ולא הייתה צפיפות נוראית. למה אני מספרת לכם את כל ההקדמה הזו? ובכן, בשבועות האחרונים אני מגיעה לעבודה עם הרכבת וזה סיוט אחד גדול. עזבו לרגע את העובדה שאני צריכה להיעזר ב4 תחבורות שונות – מכונית, רכבת, עוד רכבת ולבסוף מונית שירות רק כדי להגיע למשרד… רכבת ישראל פשוט לא עומדת בדרישותיהם של לקוחותיה.
בכל יום שאני מגיעה למשרד (איני מגיעה בכל יום), יש עיכוב, תקלה או צפיפות נוראית ברכבת. ממש לא נעים ובכלל לא מתאים לחברה כזו גדולה לעשות כל כך הרבה טעויות. אנשים משלמים עבור השירות שהם מקבלים ולצערי הרב, נוסעי הרכבת אינם מקבלים תמורה טובה עבור כספם.
אתמול היו שיבושים נוראיים בדרך חזרה הביתה. הרכבת איחרה בעקבות שיבושים באחת ממערכות התקשורת שלהם או משהו כזה. עליתי בתחנת בית יהושוע על רכבת שנסעה לאשקלון, לא ידעתי אם היא תעצור לי בתחנה הקבועה, אך העדפתי להתקדם כמה שיותר לכיוון הבית ובהמשך לפתור את הבעיה. לבסוף, אחרי שעתיים הגעתי הביתה, סחוטה, עייפה ומלאת עצבים על רכבת ישראל…
כל שנותר לי לבקש הוא שרכבת ישראל תתעורר – מישהו מרכבת ישראל חייב לקרוא את הפוסט הזה ולהעיר את הקודקודים שם למעלה. חזרו לימים הטובים שהיה נחמד לנסוע ברכבת, להגיע בזמן לכל מקום, לשבת בנוח ולא בצפיפות וגם לא להסתובב כל היום עם ההרגשה שהרכבת שוב תאחר, מה אעשה, איך אגיע הביתה וכדומה..